תרומת מיקוריזה להתפתחות ולניבת פלפל
ירקות, הגנת הצומחתרומת מיקוריזה להתפתחות ולניבת פלפל
תקציר
מיקוריזה היא מערכת יחסים סימביונטית בין שורשי צמחים לבין פטריה. מערכת זו מתקיימת בטבע בשורשים של
רוב הצמחים העילאיים והיא מאופיינת בכך שיש תנועה דו כיוונית של חומרי מזון, כאשר פחמן מגיע לפטריה
מהצמח בעוד חומרים אנאורגניים מפורקים בקרקע ע"י הפטריה והופכים זמינים לצמח. באדמות דלות בחומרי מזון
ובייחוד בזרחן פטריות מיקוריטיות מביאות לשיפור בהתפתחות הצמח וביבולים שמתקבלים. צמחים מיקוריטיים
הנם תחרותיים יותר ושורדים ביתר קלות בתנאים של עקה בהשוואה לצמחים שאינם מיקוריטיים. בתנאי חקלאות
אינטנסיבית, בהם רב השימוש בפונגיצידים ובחומרים המשנים את המיקרופלורה בקרקע (בעיקר חיטויים שונים)
חלה ירידה דרסטית באוכלוסיית פטריות המיקוריזה המקומיות באופן שצמחים בעלי תלות מיקוריטית גבוהה אינם
מתפתחים באופן אופטימלי. צמח הפלפל ידוע כבעל תלות מיקוריטית גבוהה שטיפולי הקרקע טרום שתילה גורמים
לעיכוב בגדילתו לאחר השתילה.
בניסוי שבוצע בתחנת יאיר נבחנו צמחי פלפל שאולחו במכוון בפטריות מיקוריטיות ודושנו בדשן דל זרחן (5/1
מכמות הזרחן המקובלת). נמצא כי התקבל יבול זהה ליבול שהתקבל בצמחי פלפל ללא מיקוריזה אשר דושנו בדשן
המכיל זרחן ברמה המקובלת. צמחי פלפל ללא מיקוריזה על רקע של דישון דל זרחן נתנו יבול הנמוך בכ-%40
בהשוואה. צמחי פלפל אשר אכלסו פטריות מיקוריטיות בשורשיהם, ללא קשר לרמת הזרחן בדשן נתנו פרי איכותי
יותר בהשוואה לצמחים שאינם מיקוריטיים (% הפרי הראוי ליצוא).
בשנה הבאה יש בכוונתנו לחזור על הניסוי עם דישון דל זרחן על רקע תוספת של קומפוסט עם וללא חיטוי סולרי.
