יהודה זוהר

יהודה זוהר

פניו של יהודה זוהר ז"ל

יהודה זוהר

יהודה זוהר נולד ב- 1928 בטרנסילבניה, עלה לארץ ב- 1935, נפטר  ב- 1994 בעומר.

מראשוני מדריכי שירות שדה של שה"מ, מפורצי הדרך ליישום ההשקיה בטפטוף.

מילים לזכרו
ע"י דוד סדן, שירות שדה, לשכת הדרה נגב, שה"מ משרד החקלאות (פורסם בחוברת "השדה" 1994, ע"מ 346)

בי"ב בחשוון תשנ"ד הלך מאתנו יהודה זהר, מדריך ורכז שירות-השדה בנגב ובערבה במשך שנות דור, ומיישם שיטת ההשקיה בטפטוף.

יהודה גדל במשפחה שקיימה רפת-חלב ליד ירושלים, למד בתלמודי תורה עד גיל ארבע-עשרה, ושירת בהגנה, בפלמ"ח ובצה"ל. את לימודי החקלאות, עם התמחות בתורת הקרקע, סיים ב- 1959.  יהודה פיתח וקידם נושאים רבים בחקלאות, ובייחוד בחקלאות אזורי המדבר והערבה; אבל, בחקלאות ישראל ובתורת ההשקיה הוא ייזכר כמיישם ראשון ומקדם מתמיד של שיטת ההשקיה בטפטוף. כ"נביא-מיישם" הוא "כפר בתורה המקובלת של משטר המים הרצוי בקרקע ובכך גרם להוצאת הטפטפות ממחשכי הקרקע אל אור היום" (1).

בסדרה של ניסויי-שדה מקוריים ונועזים בהן את שיטות ההשקיה התת-קרקעית והטפטוף בגידול ירקות, והתוצאות הובאו בחוברת מטעם שירות-השדה נגב (2). אחד-עשר משפטי הסיכום (והמסקנה) באותה חוברת מלמדים על עובדה, שקשה למצוא כמותה בספרות מחקרית: איך, לאחר שנות דור (1963 עד 1993), רוב המסקנות מאומתות במחקר ובמעשה החקלאי. על חלק מן המסקנות, שנכתבו ב- 1967 חלקו רבים ממדעני ההשקיה ומומחי החקלאות דאז. כאשר יהודה הציע לנסות ולהשקות מטעים נושאי פרי בטפטוף, כדי "לבחון תגובת מטע בוגר לצמצום שטח ההרטבה" - הועלה החשש בדבר הלם ("שוק") בשל העברת המטע מהמטרה לטפטוף. ב"תוצאות" המבחן ציין יהודה, כי "באשר לשוק" בהעברת המטע משיטת השקיה אחת לאחרת - זה גרם 'שוק' למדריכים ואולי לנוטעים, אבל לא לעצים" (3). מאז ועד שנמצאו לטפטוף "אבות" רבים - התבטאו רבים, ביניהם חלק מעמיתי וחברי הטובים, בספקנות לגבי סיכויי ההשקיה בטפטוף. למשל: 'אם הוא (הטפטוף) לא יהיה טוב לפרדסים - הוא ימות מיתת נשיקה" (4). כבר אז השקו בערבה - כמעט רק בטפטוף. אבל חדירת הטפטוף לפרדסי מישור החוף נתעכבה הרבה שנים. ביזמתו של יהודה זהר נטע משק סעד, בשנים 1970 – 1972,  כ- 300 דונם אשכוליות עם השקיה בטפטוף. הפרדס הזה מניב יבולי-שיא במשך כל השנים וגם כיום. ההדרים בנגב מושקים, רובם ככולם, בטפטוף. אלפי דונמים ניטעו בשנה האחרונה ב"לב הנגב", ולא עלה על הדעת להשקותם אלא בטפטוף!

הסגנון הנקוט ברשימה זו הוא, כמובן, שלי בלבד, ואינו אפייני כלל ליהודה זהר, יהודה היה עניו, כפי שציין ש. בלאס (1) "צנוע... שראה זהר למרות הכישלונות". הוא היה ממעט בדברים, ולצערנו – גם בפירסומים. ישום רעיונותיו, ומעשיו בהדרכת חקלאי הנגב והערבה – יעידו עליו יותר מכול. יהודה היה אדם שסירב להתפשר עם עקרונות ולהסתגל ל"נורמות המקובלות". אבל הוא לא היה אנטי-ממסדי, כי ה"כנגד" שלו היה במובן של תמיכה ולא של התנגדות. לא הכרתי רבים כמותו, שפירגנו גם לעמיתים וגם ליריבים מקצועיים.

חבריו, תלמידיו וחקלאי ישראל לא ישכחו את תרומתו לתורת הגידול וההשקיה בטפטוף.

מקורות

  1. בלאס שמחה (1973) ב: מי מריבה ומעש, פרק  70: "מדוע איחרו פעמי הטפטוף?", פרק 71  "היתרונות האגרו טכניים של  הטפטוף ותורתו המקורית של יהודה זהר".
  2.  זהר יהודה, בן חיים דניאל (1967) סיכום  ניסויי השקיה בטפטוף בישובי הערבה בתקופה 1963- 1965.  הוצאת  שירות ההדרכה והמקצוע. שרות שדה נגב.
  3. זהר יהודה (1968?) סקירה על מהלך ניסויי  ההשקיה בטפטוף והשלכותיהם. 1966- 1967. לשכת הדרכה נגב.
  4. פרוטוקול  סטנוגרפי של ישיבת ועדת הטפטוף ב- 10.8.69, הוצאת אגף שירות השדה, שה"מ.