יאיר גוראון

יאיר גוראון

יאיר נולד ב- 1943 בקיבוץ נאות מרדכי, בן לרחל ומשה אח בכור לרותי ודוידי. הוריו שעלו לארץ מצ'כוסלובקיה היו בין מייסדי קיבוץ נאות מרדכי. בקיבוץ הכירו אותו כילד שובב, סקרן והרפתקן, אוהב טיולים, אוהב את הים, אוהב ספורט, ומוסיקה, חייכן ויפה תואר.

בשנות התבגרותו עזבו הוריו את הקיבוץ. תחילה עברה המשפחה לצהלה, ואחר כך, בעקבות שליחות של אביו בשרות משרד החוץ עברו לברזיל. בגיל 16 בהתאם להבטחתם עמד יאיר על דעתו וחזר לבדו ארצה על מנת לסיים את לימודי התיכון בפנימיית הכפר הירוק. בקיבוץ התגורר אצל גדעון ורות שויער שקיבלו אותו למשפחתם בין ארבעת ילדיהם - אראלה, מרים, גלעד ודפנה.

יאיר ראה את עצמו תמיד קשור לנוף הגליל העליון אהב את צבעיו הירוקים ואת נהר הירדן. כשסיים את לימודיו ב"כפר הירוק" חזר לקיבוץ ולעבודת החקלאות באספסת. ב-1961 התגייס והיה לוחם בסיירת צנחנים. במהלך שירותו הצבאי פגש את נעמי בן- מיכאל מקיבוץ גת.
כשהשתחרר החליט ללמוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, התמחה בלימודי קרקע ומים ועבד כעוזר מחקר.

ב- 1967 נעמי ויאיר התחתנו והקימו את ביתם בעיר רחובות בה נולדו ילדיהם; רן, יעל, אורי וטל.
מסלול חייו של יאיר קשור במסלולה של המדינה; הוא אהב את האדמה, היה ציוני בנשמתו ואהב את הארץ, אהב לטייל בה והכיר אותה היטב. במלחמת ששת הימים לחם בגולן, ב-1973 היה עם הכוחות שצלחו את התעלה. באותה מלחמה - מלחמת יום כיפור- נהרג אחיו הצעיר דוידי.

ב-1979 קיבל על עצמו תפקיד של מנהל קרן בארד BARD - קמ"ח, קרן דו-לאומית (ארה"ב-ישראל) למחקר ולפיתוח חקלאיים. מטרת הקרן הייתה לשכלל את שיתוף הפעולה המדעי והטכנולוגי בין שתי המדינות, ולקדם מיזמים למחקר מדעי ולפיתוח תעשייתי. עניין מיוחד למקימי הקרן היה ביסוס מחקר חקלאי מעשי ופיתוח חקלאי באזורים גיאוגרפיים שבהם אספקת המים וכמות הגשמים מגבילים את תפוקת היבולים. הקרן ביקשה לקדם מחקר בנושאים של שימור וניצול משאבים של קרקע, מים, אנרגיה, לצד בחינות סביבתיות של טכנולוגיה חקלאית, ייצור יבולים אינטנסיבי, הנדסה ועיבוד חקלאיים לקראת פתרון בעיות של ייצור מזון וסיבים בארה"ב, בישראל ובמקומות אחרים בעולם. שילוב הכוחות נשא פרי; ארצות הברית, תרמה מצידה משאבים, כוח אדם, מתקני הכשרה וטכנולוגיות מתקדמות בהיקף רחב, ואילו ישראל, על אף משאביה המוגבלים, נמצאה כבר בסוף שנות ה-70 בשורה הראשונה בפיתוח הטכנולוגיות החקלאיות המיועדות למרב את התפוקה תוך שימוש מזערי במשאבים כגון מים וכוח עבודה.
יאיר ניהל את הקרן מאז הקמתה ועד יום מותו ב- 1990.

כמנהלה הראשון של הקרן קבע יאיר מדיניות ודרכי עבודה אשר מיושמות בה עד היום; דגש על מתן שירותים לחוקרים והצבתם בראש סדר העדיפויות, ומציאת פתרונות בדרך הטובה והמהירה ביותר וללא ביורוקרטיה מיותרת.

יאיר פעל רבות להגדלת הכנסות הקרן ולהידוק הקשרים בין שתי המדינות; הייתה לו יכולת לפתח קשרים מעולים וייחודיים עם גורמי חוץ, לקרב אותם לנושא הקרן ולחשיבותה לקידום המחקר החקלאי. יחד עם אחרים הצליח להשפיע על הממשל האמריקאי ובעקבות זאת על משרד האוצר הישראלי להגדיל את תקציבי הקרן. בכל הנוגע לפיתוח קשרים לטובת הקרן, קרובים אליו בעבודתו מספרים שהיה ממש אמן. אנשים איתם יצר קשרים, נשארו שגרירים נאמנים של הקרן עד היום.

לצד תפקידו כמנהל הקרן ניהל יאיר את מו"פ דרום בשנים 1982-1990. במקביל הקים וניהל את מו"פ ערבה תיכונה וצפונית בשנים 1985-1990.
יאיר פעל לפיתוח וקידום המחקר החקלאי בערבה. יזם וקידם נושאי מחקר חדשניים, בעלי סיכון גבוה, שהאמין כי פיתוחם יביא להגברת אמצעי הייצור של תושבי הערבה (אצות, דגים).

במהלך 5 שנות ניהולו הקים את המו"פ ואת תחנת הניסויים בכיכר סדום הנקראת היום תחנת זוהר, חזה את פיתוח הערבה בכיוון של בתי צמיחה, ראה את חשיבות המחקר והפיתוח, ולכן קידם את הקמת תחנת הניסויים המרכזית בערבה התיכונה הנקראת על שמו, תחנת יאיר.

יאיר נפטר ממחלת הסרטן ב- 1990 ברחובות. בן 47 היה במותו. איש רב-פעלים. בחייו הקצרים הספיק להשאיר חותם עז על סביבתו.

משפחתו בחרה להשתתף בהנצחת זכרו בדרך של הענקת מלגות לחוקרים צעירים ותלמידים המבצעים עבודות מחקר בערבה. במסגרת תחנת המחקר בערבה, הקרן מעניקה מלגות מחקר לתלמידים אשר לומדים לתואר שני או שלישי ומתמחי פוסט דוקטורט באחד ממוסדות המחקר וההשכלה הגבוהה המוכרים בישראל. לפרטים נוספים

מילים לזכרו

ע"י פרופ' שושנה ארד, המכונים למחקר שימושי, אוניברסיטת בן-גוריון בגגב
מערכת המחקר החקלאי בישראל איבדה ללא ספק את אחד הטובים - אם לא הטוב ביותר, שבמנהליה. ביאיר היה צרוף נדיר של כושר ניהול, פתיחות יושר אינטלקטואלי ואמינות אינסופית.
כמנהל מו"פ ערבה פעל לפיתוח ולקידום המחקר החקלאי בערבה, הוא לא הסתפק בפיתוח ובביסוס החקלאות הקונבנציונלית הקיימת בערבה, אלא חיפש ומצא נושאי מחקר חדשניים. בעלי סיכון גבוה, שהאמין כי פיתוחם יביא להגברת אמצעי הייצור למען תושבי הערבה. מעטים הם היכולים לגלות פתיחות כזו, לעיתים תוך סיכון מסוים, ופותחים את שערי המחקר לנושאים שבדרך הרגילה לא ניתן לבודקם, ואכן, חוקרים ממוסדות שונים פנו אליו אף בנושאים שאינם קשורים ישירות לערבה, כי ידעו שאין אחר במערכת המחקר החקלאי שייתן את ההזדמנות.
לחוקרים הייתה כתובת. בימים אלו של שבר בחקלאות הישראלית, בימים של אובדן דרך במחקר החקלאי ידענו שיש כתובת אחת, שבה ינסו תמיד להקשיב. לבדוק ולעזור. שם פתוחים לשמוע על נושאים חדשים, לבחון רעיונות ולנסות ליישמם. ללא קטנוניות וחשבונות מוסדיים צרים, ידע תמיד יאיר להתרומם מעל לפרטים הקטנים ולראות את העיקר.
הוא הכיר בצורך להכניס חוקרים צעירים למערכת המחקר החקלאי, קלט בחושיו המחודדים את הטובים שבהם ודאג לטפח אותם. הוא הבין שאין לחקלאות עתיד ללא הזרמת דם צעיר ותוסס.

כמנהל קמ"ח הייתה דאגתו העיקרית לשמירת הרמה המדעית. בשנים האחרונות היה מודאג מנסיגה ברמת המחקר וחיפש כל דרך לשמור על האיכות. כמנהל חשב שתפקידו לא להפריע למחקר ולסייע כמיטב יכולתו, וכך פעל. לא רבים הם המנהלים שכך מבינים את תפקידם וכך פועלים. בשנים האחרונות הקים את מפעל המלגות לפוסט-דוקטורנטים, במחשבה לתמוך בחוקרים צעירים ולדאוג כי ישתלמו במחקרים במקומות הטובים בעולם.

היכרותו את הממסד החקלאי האמריקאי הייתה בלתי אמצעית, הודות לפתיחותו ולגישתו הבלתי מתנשאת ובזכות הבנתו את המנטליות האמריקאית רכש לו חברים רבים מהממסד החקלאי האמריקאי בכל הרמות, דבר שתרם רבות לקידומה ולביסוסה של קמ"ח. קשרים אלו הם הבסיס האיתן של קשרי ישראל-ארה"ב בחקלאות, שעל השיבותם אין צורך להרחיב,

עדיין מוקדם מידי להעריך במלואה את תרומתו האמיתית של יאיר.

כולנו תקווה, כי ראשי המחקר החקלאי ידעו להמשיך את אשר יאיר בנה בעמל רב בעיקר בערבה, תהיה בכך הגשמת צוואתו.

מילים לזכרו

ע"י רפי דיין, רכז מו"פ ערבה
יאיר - כל מי שהכירו מקרוב, לא יכול היה להתעלם מהכושר הטבעי להחליט מהר, לברור בין הטפל לעיקר ולהסתכל תמיד, צעד אחד קדימה.
הכרתיו בעבודה משותפת קצת למעלה מארבע שנים, גיליתי אדם שהשקיע את כל כולו בעבודה. פעמים רבות מצאתיו במשרדו בבית-דגן מעבר לשעות העבודה המקובלות, שוקד על תוכניות העבודה, תכונה זו נדמה לי הדביקה את כל הסובבים אותו, כי אי-אפשר היה אחרת.
מבחינתי, תקופת העבודה המשותפת עם יאיר הייתה פורייה בתחום המחקר והפיתוח החקלאי. אני יודע, כי פרויקטים רבים לא היו יוצאים אל הפועל לולא תמיכתו ועידודו של יאיר. יאיר ראה כאן בנגב ובערבה מקום בעל סדר עדיפות גבוה ולכן השקיע זמן ומרץ רב בפיתוח האזור. הוא גם מצא כאן חברים ושמח לשהות במחיצתם אף מחוץ לשעות העבודה.
אני חייב לציין, שנהניתי מאוד להיות שותף לפועלו ולדרך עבודתו בכל הקשור להקמת הפרויקטים השונים בערבה. די אם נזכיר מעט מהנעשה כאן בחמש השנים האחרונות - תחנת ניסיונות חדשה בכיכר סדום - דבר שלא העזתי לחלום עליו לפני 5 שנים, תחנת ניסיונות חדשה במרכז הערבה, אימוץ מפעל האצות בעין-יהב, פיתוח ענף החממות בערבה, הקמת חממה לימודית בבי"ס האיזורי "שיטים" במרכז ספיר ועוד.
חותמו ופועלו ניכרים בכל צעד ושעל בפעולות המחקר והפיתוח החקלאי בערבה, מרכז הכובד בעבודתו של יאיר בערבה, הופנה לטיפול בגידולים הקיימים בכיוון של העמקת הידע בהם, הכנסת שיפורים אגרוטכניים, השקעות בטיפוח זנים חדשים והכוונה של גידולים אלו לייצוא ליצירת תשתית אפשרית של קליטת משפחות נוספות לערבה, יחד עם זאת, הקדיש מאמצים רבים לבדיקה של נושאים חדשים בתחום הביוטכנולוגיה וגידולי מים כגון אצות ודגים, נושאים אשר בהם הסיכון רב וההצלחה איננה מובטחת. יאיר האמין בכל ליבו בהצלחתו של הפרוייקט הביוטכנולוגי לייצור חומרי טבע מאצות, ופעל לפיתוח הענף, אשר בימים אלו קורם עור וגידים ואת זאת לא זכה יאיר לראות.
בשנתיים האחרונות, כאשר התברר הצורך ההכרחי להקמת תחנת ניסיונות מרכזית לערבה, אשר תעסוק בגידולי חממות, פעל יאיר לגיוס כספים ותרם רבות לתכנון הקמת התחנה, זאת למרות לחצים כבדים מצד גורמים שונים להניאו מלהקים תחנה זו. יאיר הספיק לראות את שלביה הראשונים של הקמת התחנה. אך לראותה בפעילות מלאה לא זכה. את הזרעים הראשונים הללו של פעילותו חובה עלינו לטפח, לזכרו, ולטובת המשך פעילות המחקר והפיתוח החקלאי בערבה, שיהא תרומה לחקלאי האזור ולרווחתם, כמובן למען הגדלת ההתיישבות בערבה.
יש לי תחושה שנסתיימה תקופה, תקופה שהייתה רבת פעילות וטובה עבורנו, עבור חקלאי הערבה ובזכותו של יאיר.
אבד לנו מנהל, אשר קשה יהיה להיכנס ל"נעליו" ולהמשיך לדבוק באותה תנופה, שכל כך אפיינה אותו. אני תקווה. כי נדע כולנו להמשיך בדרך זו ולהתמיד בעבודה הקשה, כדרכו של יאיר.