ירקות פיתוח וגמלון מתקן שדה לייצור דשן עתיר חנקה ויישומו בחקלאות האורגנית
עמית גרוס, עלי נג'ידאת, רועי פוסמניק, אריאל יפה
קיום חקלאות אורגנית אינטנסיבית מחייב הוספת חנקן במהלך הגידול. השיטה המקובלת בישראל הינה הוספה של מיצויי זבלים (בעיקר גואנו) דרך מערכת ההשקיה. ניצולת מיצוי נמוכה, עלויות, ובעיות אחרות הובילו לחיפוש אחר תחליפים לגואנו ושיפור שיטות המיצוי. נמצא במספר מתקני פילוט כי שיפור משמעותי ביעילות המיצוי ואיכות הדשן מתאפשרים על ידי נידוף החנקן מתמיסת המיצוי, לכידתו במדיום חדש והמרתו לניטרט במדיום זה. בשיטה זו ניתן לקבל יעילות של למעלה מ 70% וריכוזי חנקן גבוהים (עתירי ניטרט) בתמיסת הדשן. שיטה זו נבדקה עבור גואנו וכן זבלי מטילות ופטמים שעלותם נמוכה יותר. לצורך המידול ושיפור תהליכי הפקת הדשן אופיינה האוכלוסיה המיקרוביאלית של המערכת. המערכת מודלה מתמטית ונמצאת כעת בשלבים אחרונים של כיול. במקביל הוקמה בעונת 2007/8 בתחנת יאיר (מו"פ ערבה), מערכת בקנה מידה גדול (500 ליטרים) והוצעו שיפורים במערכת לשם שיפור הבקרה ואופטימיזציה של תהליך ייצור הדשן (הגדלת הניצולת והגדלת פרקציית הניטרט בדשן). שיפורים אלו מיושמים עבור חומרי מוצא (זבלים) שונים במטרה לבחון את איכות הדשן המתקבל בהשוואה לשיטות המקובלות. כמו כן, נבחנת הייתכנות הכלכלית של הקמת מתקני דשן מרכזיים. יש לציין כי המחקר הנ"ל חשוב לשם יישום המערכת שהוצעה בשוק המקומי. יתרונות המתקן אינם מסתכמים אך ורק במתן פתרון לבעיה ספציפית (היעדר שיטה יעילה לדישון חנקני בחקלאות האורגנית) שכן גם במציאת פתרון חלופי לגואנו מיובא המהווה מטרד כלכלי וסביבתי חמור. בחינת זבלים מקומיים כחומרי מוצא מתוכננת להמשך המחקר ותבדוק את הפוטנציאל הגלום בזבלים אלו כחומר מוצא לייצור דשן חנקתי.