תגובת צמחי פלפל להשקיה במנות ובאיכויות מים שונות בתנאי כיכר סדום, עונת 2006/7
ירקותשבתאי כהן, עמי מדואל, דורית חשמונאי, רבקה אופנבך, יורם צביאלי, ישראל צברי, רמי גולן, אלון בן גל, אביתר איתיאל, שלמה קרמר
בשנתיים האחרונות נבדק פוטנציאל השימוש במים מותפלים כאמצעי לחיסכון במים בערבה בתחנת זוהר.
במחקר זה התברר כי ניתן לחסוך כ- 50% ממנת המים המקובלת בהשקיה במים המקומיים ללא ירידה ביבול, עקב הקטנת המנה היומית הממוצעת המשמשת להשקיה. מאידך, בעקבות הליך ההתפלה, ריכוזם של חלק ניכר מיסודות החשובים להתפתחות הצמח הנמצאים במי ההשקיה ללא התפלה (סידן, מגנזיום, גופרית) יורדים לרמות תת-אופטימליות העלולות לגרום לנזקים בהתפתחות הצמח ולאחר מכן ביבול ובאיכותו. בעונות הניסוי הקודמות הוספו יסודות אלו אל מי ההשקיה המותפלים כדי למנוע נזקי מחסור אך עלות ההוספה יכולה להגיע לכ- 2 ש"ח למ"ק מים (מעבר לתוספת הדשנים המקובלים), סכום אשר מכפיל כמעט את עלות המים המותפלים. לכן, בשנת הניסויים 2006/7 נבחנה השפעת השימוש במים מותפלים מהולים במים המקומיים מתוך מגמה להוסיף את היסודות החסרים באופן טבעי מתוך הרכב המים הקיים ללא צורך בהוספת דשנים יקרים (מעבר לדשנים הרגילים המכילים חנקן זרחן אשלגן ויסודות קורט) והן תוך כדי הוזלת מי ההשקיה המהולים מעצם מהילתם בכ- 30% במים מקומיים מליחים, אשר עלותם נמוכה יותר מהמים המותפלים.
בניסוי נבחנו שתי איכויות מים - מי מקור מקומיים, ברמת מוליכות חשמלית של 3.5 dS/m ומים מותפלים מהולים במי מקור כאשר רמת המוליכות החשמלית במי ההשקיה בטיפול זה עמדה על כ- 1.3 dS/m. גודל מנות ההשקייה היו 100% (המנה המומלצת ע"י שירות ההדרכה של משרד החקלאות) 75%, 50% ו- 25% ממנה זו. מנות ההשקייה ניתנו לשתי תשתיות גידול, קרקע ומערכת נש"מ (נפח שורשים מתוחם, תעלה חפורה בקרקע שבתחתיתה 5 ס"מ טוף גס, מעל הטוף הגס יריעת פלריג התוחמת את התעלה. בתוך היריעה: שכבה תחתונה של 20 ס"מ חול מקומי, ומעליה שכבה עליונה של 10 ס"מ טוף 0-8).
סה"כ 16 טיפולים במבנה פקטוריאלי מלא. הניסוי נערך בבלוקים באקראי, בשלוש חזרות. היבול הגבוה ביותר התקבל בגידול בקרקע, במים המהולים, ברמות ההשקיה של 100% ו- 75%, 15.2 ו- 14.5 ק"ג למ"ר, בהתאמה. בגידול בקרקע בהשקיה במים המקומיים הייתה הפחתה של כ-2.6 ק"ג למ"ר בממוצע לעומת טיפולי המים המהולים. הבדל זה מגיע אף ל-3 ק"ג למ"ר בין איכויות המים השונות ברמת השקיה של 75% (הפרש של 27%). הגידול בנש"מ ברוב המקרים לא תרם לעליה ביבול ואף גרם לירידה ביבול בחלק מהמקרים.
כאשר במים המותפלים בגידול בקרקע עמד היבול הממוצע על 13.6 ק"ג למ"ר היה היבול בנש"מ באותה איכות מים 12.7 ק"ג למ"ר. ההבדל הגדול הוא בהשקיה במים מותפלים בקרקע ובנש"מ ברמת השקיה של 100%; במקרה זה הייתה ירידה של 12% ביבול. בהשקיה במים המקומיים בנש"מ ובקרקע היבולים היו דומים. היבול הממוצע לשני הטיפולים על רקע כל טיפולי ההשקיה היו זהים 11 ק"ג למ"ר.
לסיכום, כמות המים הכללית אשר שמשה לגידול במים המהולים בטיפול של 75% עמדה על כ-1,000 מ"ק מים לדונם מתוך כך כ- 30% הם מים מקומיים. בדרך כלל כמות המים הנדרשת לגידול באזור עומדת על כ- 1,500 מ"ק מים (טיפול 100%). בניסוי זה התקבלו שתי תוצאות אשר יש להם משמעות רבה בשימוש במים מותפלים/מהולים: א' חסכון כלכלי בתוספות של סידן ומגנזיום מעצם השימוש במים המקומיים לתוספת הנדרשת; ב' חסכון של כ- 25% בכמות המים הנדרשת לקבלת היבול הנדרש; ג' קבלת עליה ביבול ליחידת שטח בטיפולי ההשקיה במים המהולים לעומת השימוש במים במליחים בגידול בקרקע.
